יוסי יונה: שיקומה של מדינת הרווחה

פרופסור יוסי יונה רוצה לפעול במישור הפוליטי להשבת מדיניות הרווחה אל החיים של כל אחת ואחד מאיתנו.  פרופסור יונה רואה גם הזדמנות להשתמש בהשבת ההרתעה של צה"ל ליצירת פריצה מדינית.  גם לשם כך נחוצים בהנהגה מדינאים, לא פוליטיקאים מן השורה הניכרים ביכולתם מעוררת ההשתאות להחמיץ את ההזדמנות

בעוד פחות משבועיים יתקיימו הבחירות המקדימות במפלגת העבודה שיקבעו את רשימת חבריה לכנסת ה-19. בחודשים האחרונים גמלה בליבי ההחלטה להציג את מועמדותי בבחירות אלו. החלטה זו  התקבלה על רקע מעורבותי העמוקה במחאה החברתית של קיץ 2011, שבאה לביטוי בוועדת המומחים, ספיבק-יונה, שייעצה לתנועות המחאה.

המחאה החברתית הייתה למעשה מפגן אזרחי מהמרשימים ביותר שידעה החברה הישראלית מעודה. היא פרצה כיוזמה של בניו ובנותיו של מעמד הביניים והלכה והתפשטה וכללה גם מחאתן של הקבוצות המוחלשות של החברה הישראלית הן בפריפריה החברתית והן בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל. המשותף לכל תנועות המחאה הייתה התחושה ש"השיטה" אינה עובדת, שהמדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל פוגעת ביכולת של מעמד הביניים להבטיח את עתידו הכלכלי בארץ ושהיא דוחקת את הקבוצות המוחלשות עמוק יותר אל תוך מעגלי המצוקה והעוני. דיור בר השגה הפך לרבים חלום באספמייה; שוויון הזדמנויות בחינוך הפך לסיסמא ריקה מתוכן; הנגישות לשירותי בריאות איכותיים הפכה פריבילגיה בלעדית למי שהפרוטה מצויה בכיסו; הפנסיה הפכה לזכות שממנה נהנה מעגל הולך וקטן של עובדים  במשק; העסקה קבלנית החלה להחליף בהדרגה את ההעסקה הישירה; ואימהות חד-הוריות נאלצות לשאת על גבן נטל כלכלי הולך וגובר שגוזר עליהן דלות כלכלית; ובהיעדר פיקוח יעיל על המחירים, מחיריהם של מוצרים רבים הלכו והאמירו. התפתחויות אלו הסתכמו במפגע בסיסי ומרכזי: עלייה תלולה ביוקר המחיה.

בקרב תנועות המחאה התגלעו הבדלים באשר לסדרי העדיפויות שיש לקדם. היו שהדגישו את משבר הדיור, היו שהדגישו את משבר החינוך, היו שהדגישו את יוקר המחיה והיו שהדגישו את ההפרה הבוטה של זכויות העובדים. בתגובה להבדלים אלו, היו שטענו שהמחאה אינה ממוקדת ואינה יודעת מה היא רוצה. וועדת המומחים שייעצה לתנועות המחאה, שבראשה עמדו פרופסור אביה ספיבק ואנוכי, ביקשה לעשות סדר בדברים. היא חיברה דוח מעמיק ומקיף – "אפשר גם אחרת: מתווה לכינונה של חברה מתוקנת", שהראה, ראשית, שהתחלואים הכלכליים-חברתיים השונים שהוציאו מאות אלפים לרחובות הארץ ולכיכרות הערים נובעים ממקור אחד – מדיניות ממשלתית שיטתית. מדיניות זו שואפת מזה מספר עשורים לחזק את כוחות השוק ולהקטין את חלקה של הממשלה במימון השירותים החברתיים. המשמעות – העברת הדרגתית של נטל המימון של שירותים אלה על האזרחים. מדיניות זו הוכתרה "בהצלחה" יתרה; היא הביאה להרס ולחורבן של השירותים הציבוריים וגרמה לאי-שוויון כלכלי שהוא מבין העמוקים ביותר במדינות המתוקנות.

אך בנוסף לתיאור הסיבות שהביאו ליצירת של מציאות זו, וועדת המומחים גם סיפקה מתווה להחלפת השיטה הכלכלית הקיימת בשיטה המבוססת על חידוש הברית בין המדינה לאזרחיה; היא סיפקה למעשה מתווה לכינונה המחודש והמעודכן של מדינת הרווחה בישראל; היא סיפקה מתווה לכינונה המחודש של הסוציאל-דמוקרטיה.

במסגרת הפעילות של וועדת המומחים הגעתי לקהלים שונים בכל רחבי הארץ. במהלכן של מפגשים אלו חזרה ועלתה הקריאה מקרב המשתתפים לחברי הוועדה לתת ביטוי פוליטי-מפלגתי להמלצותיהם בפעילות פרלמנטארית. קריאה זו הופנתה אליי באופן אישי גם מקרב ראשי מפלגות שונות בעת שהתקבלה ההחלטה בחודש מאי האחרון להקדים את הבחירות הכלליות. ברצוני להודות, שכבר אז הרהרתי באפשרות להיענות לאתגר ולהיכנס לפעילות פוליטית-מפלגתית ולאחר התלבטויות והתחבטויות גמלה בליבי ההחלטה. מפלגת העבודה הינה בחירה טבעית עבורי: בזמנו פעלתי במסגרת הוועדה המיוחדת לפיתוח חברתי שפעלה במשרד ראש הממשלה יצחק רבין וכן בוועדות מקצועיות שייעצו לשרת הרווחה אורה נמיר ולשר הבינוי והשיכון פואד בן אליעזר. כמו כן פעלתי במסגרות מקצועיות שייעצו ליושבי ראש ההסתדרות ישראל קיסר, חיים הברפלד ועמיר פרץ.

בידי משנה סוציאל דמוקרטית סדורה העולה בקנה אחד עם הערכים הניצבים לרגלה של מפלגת העבודה ואני מאמין שנוצרה הזדמנות חד-פעמית לפעול, בשיתוף עם חברות וחברי כנסת אחרים, כדי לתרגם משנה זו, ולו באופן חלקי, למדיניות מחייבת של ממשלת ישראל.

מאז שהתחלתי את המרוץ לכנסת השתנה סדר היום הציבורי. אנחנו נכנסים למעגל אלימות חדש שגובה מחיר יקר בחיי אדם. מצער לדעת שמעגל הדמים אינו עומד להסתיים מן הסתם ביצירתו של אופק מדיני, וזאת בגלל קיומה של ברית קיצוניים שפוסלת כל ניסיון לחפש נתיבים למשא ומתן מדיני בינינו  לבין הפלסטינים. זו אותה ברית קיצוניים שמטרתה להסיח את דעתו של הציבור מהמדיניות הכלכלית ההרסנית של ממשלת ישראל. לפיכך, רכישת אמונו של הציבור הופכת לקשה יותר, למאתגרת יותר. היא מחייבת אותנו, חברי מפלגת העבודה, לדבוק במאמצים שמטרתם המשך הצבתן של המצוקות הכלכליות המייסרות את החברה במרכז הדיון הציבורי והצגתה של מדיניות כלכלית שיש ביכולתה לתת להן מזור.

אין משמעות הדבר התעלמות מהאירועים הביטחוניים שהשתלטו בימים האחרונים על סדר היום הציבורי. אירועים אלה מחייבים אותנו לגבש עמדה שעיקרה דרישה ממשלת ישראל לבחון את האפשרויות הטמונות בעימות האלים עצמו לשם יצירתו של אופק מדיני. מסתמנת אפשרות טובה שמעגל האלימות הנוכחי יסתיים עם ביסוס כושר ההרתעה של צה"ל. אך אין די בהשבת כושר ההרתעה. הישגים צבאיים מאבדים את תוקפם עם הזמן אם ההנהגה הפוליטית אינה מנצלת אותם לשם הבקעה מדינית. אמת זו ידועה לכל ובמיוחד למדינאים בעלי שיעור קומה. הם פועלים כדי לנצל הישגים צבאיים לכינונם של הסדרים מדיניים; מאידך, פוליטיקאים מן השורה ניכרים ביכולתם מעוררת ההשתאות להחמיץ את ההזדמנות.  חובתה של מפלגת העבודה היא לבחון את האפשרויות המדיניות הגלומות בסיומו של גל האלימות הנוכחי ולהציגן בפני הציבור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: