תחבורה עבור אנשים, לא מכוניות

ישראל היא מדינה צפופה במיוחד בה הרבה מכוניות מתחרות על שטח מוגבל. רון גולדרינג כותב על הכיוון אליו התחבורה צריכה ללכת: לכיוון האנשים

מכונית יוצאת מפתח תקוה לתל אביב בשעה שמונה. רכבת יוצאת מחיפה לתל אביב באותה השעה. באיזו שעה ייפגשו? תלוי ביום. יש ימים שבהם המכונית עדיין תמתין בפקק בבני ברק בעוד הרכבת ממשיכה לשעוט דרומה, אחרי שצפרה לשלום בתחנת ההגנה. הרבה מכוניות עומדות בפקק, ברבות מהן רק הנהג. בין המכוניות משתרכים גם אוטובוסים ומוניות, חלקן בנת"ץ התפוס על ידי מכוניות חונות  ועל ידי מכוניות פרטיות, באין אכיפה. בתוך האוטובוסים – עשרות נוסעים מבלים את הפקק בעמידה. גם ברכבת נאלצים רבים לעמוד – ובימי ראשון גם זה קשה, כשהרצפה תפוסה על ידי קיטבגים של חיילים.  כן, יש כאן בעיה רצינית של תחבורה. הטיפול בבעיה עד היום – כושל. והסיבה לכך איננה קשורה בהכרח לאי הקצאת כספים לתחבורה בתקציב המדינה – אלא לתפיסה שגויה. מקבלי ההחלטות מנסים להגדיל את קיבולת הכבישים כדי לאפשר קליטה של יותר מכוניות. מחלפים עתירי בטון, כבישים וגשרי ענק – וכל המאמץ הזה נידון מראש לכשלון.

מדינת ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם מקו העיר באר שבע צפונה. מערכת הכבישים היא מערכת סגורה בשטח מוגבל. בכל שנה שעוברת, מתחרות יותר מכוניות על כל תא שטח בכבישים. מצב זה גורם לפקקים ארוכים שגורמים לשרשרת שלמה של השפעות הרסניות שרק הולכות ומחמירות. כל אזרח במדינה מצפה לחופש תנועה והגעה מנקודה לנקודה בצורה המהירה, היעילה והבטוחה ביותר. במקום זאת הוא נתקל במכשולים. ההעדפה המובהקת של הרכב הפרטי על התחבורה הציבורית מחוללת מעגל קסמים: השירות הניתן על ידי התחבורה הציבורית נחות מן המינימום הנדרש. גם אם אוטובוס אחד יכול להחליף 50 מכוניות ולפנות בהתאם את הכביש לתנועה מהירה יותר – אין לנהגים שום מוטיבציה לנסות זאת, כאשר הם יידרשו להמתין לאוטובוס דקות ארוכות ולבלות בדרך דחוסים בעמידה. כל מכונית נוספת העולה על הכביש מחריפה את הבעיה. הישראלים אינם טפשים יותר מן הצרפתים, המוותרים מראש על המכונית ומעדיפים את המטרו בפריס. בניגוד לצרפתים – אין לישראלים אופציה אמיתית. בכל רחבי העולם כבר הוכח מזמן שמערכת תחבורה יבשתית שהניידות בה מושתת בעיקרה על מכוניות פרטיות על גבי כבישים לא תוכל אף פעם לעמוד בביקוש לנסועה. מערכת מסוג זה תמיד תייצר מצב שבו איש מן המשתמשים בה לא יקבל שירות מקבל על הדעת.

המפתח לפתרון בעיות התחבורה הוא בקידום התחבורה הציבורית  – לא כסרח עודף של משרד התחבורה העסוק בפרויקטים גרנדיוזיים עתירי בטון – אלא כמערכת שתזכה במשאבים – אך גם להשקעה של מחשבה, תכנון, ניהול, ותמיכה מצד מערכות אחרות (משטרה, עיריות) כדי להבטיח את הצלחתה. התנאי להצלחתה הוא מתן עדיפות אמיתית: זכות דרך שתיאכף בקפידה, רמזורים שלא יעכבו אותה – כך שאוטובוס המשלים היום סבב בשעתיים יוכל לבצע שלושה סבבים באותו זמן. כדי לאפשר זאת, נדרש לשכנע את הנהגים בפקק לעזוב את רכבם: זאת ניתן לעשות גם באמצעות המחיר – תחבורה ציבורית חייבת להיות זולה משמעותית משימוש ברכב פרטי – וגם באמצעות פריסה טובה יותר של קוים והבטחת תדירות גבוהה, תוך מתן מידע אמין לנוסעים על מועד הגעת אמצעי התחבורה. מעברים בין אמצעי תחבורה שונים (מיניבוסים, אוטובוסים, רכבות) יהיו קצרים. נהגי האוטובוס לא יעסקו בגביה אלא בנהיגה.

השלב הקשה בהגעה למצב זה הוא משיכה מסיבית של משתמשי הרכב הפרטי לשימוש בתחבורה ציבורית. לכך צריך להתכונן: המסר שתחבורה ציבורית עדיפה חייב להיות אמין: כאשר הנהגים העומדים בפקק יראו מימינם אוטובוסים ואמצעי תחבורה ציבורית אחרים חולפים במהירות, בתדירות גבוהה, במחיר אטרקטיבי ומספקים פתרון עדיף להגעה מדלת לדלת – רבים מהם יחנו את רכבם ליד הבית ויפנו את הכביש. כדי לאפשר זאת יש להתכונן כמו למבצע צבאי: להכין מראש בקפידה את כל האמצעים והמשאבים, ולהשקיע משאבי ניהול ממוקדים.

שר התחבורה הבא חייב להציב את התחבורה הציבורית במוקד עשייתו, להגדיר כיעד את המעבר המסיבי משימוש ברכב פרטי לשימוש בתחבורה ציבורית, ולמדוד את ביצועי משרדו במדדים רלוונטיים לאיכות השירות למשתמשים בדרך. אל לשר התחבורה לראות את משתמשי הדרך כדרך לגביית מיסים בלבד, שכן שחרור הפקקים הוא יעד לאומי שיביא לפיתוח, רווחה, חסכון, הכנסה לאומית והנעת המשק.

עמירם סטרולוב, רון גולדרינג

עמירם סטרולוב הינו מומחה בינלאומי לניהול אסטרטגי של מערכות תחבורה בארץ ובמסגרת הבנק העולמי, ומועמד בפריימריז של מפלגת העבודה לכנסת ה- 19.

עמירם מתכוון להוביל מהפך אסטרטגי בניהול התחבורה במדינת ישראל ברוח הדברים המוצגים במאמר.

לדף הפייסבוק של עמירם סטרולוב

רון גולדרינג הוא חוקר מערכות, ועוסק בביקורת הכלכלה וגיבוש אלטרנטיבה ממוקדת באדם למדיניות הכלכלית הנוכחית, הממוקדת במדדים שאינם משקפים את אינטרס הציבור הרחב.

לבלוג של רון גולדרינג:

 שני הכותבים פיתחו במשותף את תפיסת ה"שיווהון" בתחבורה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: