דרושים: פרטנרים לשלום

גדעון עשת עושה ניתוח מהיר ולא אופטימי לסכסוך הישראלי פלסטיני, המשליך כמובן על המצב הכלכלי באופו ישיר, ומשליך על הטיפול בבעיות החברתיות

מתוך המאמר המקורי:

המצב פשוט: הסיכוי היחיד להסדר הוא ב"יוזמה הסעודית" הכוללת נסיגה של ישראל לקווי 67 ופתרון מוסכם לפליטים (שבוודאי אינו ביטול זכות השיבה, של פלסטינים לישראל, לחלוטין). אם ישראל היה מקבלת את זה, יש לשער כי החמאס והפתח ושאר מדינות ערב היו מיישרות קו. אבל אפילו גילאון לא מוכן לעניין הזה, קל וחומר כל השאר שמימין למרצ. אז אם ממשלה של מרצ לא מוכנה לפתרון מוסכם שכזה, אלא דורשת סיפוח שטחים וויתור על שיבת פליטים, אין כל הסדר אפשרי עם רמאללה ובטח שאפשר לשכוח מהסדר עם עזה.

מודעות פרסומת

One Response to דרושים: פרטנרים לשלום

  1. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) הגיב:

    בסיכום כותב עשת:

    "במצב העניינים הזה אין כל אפשרות להסכם. יש רק אפשרות למהלך חד צדדי.
    ויש שני מהלכים חד צדדיים אפשריים מבחינת "השמאל": סיפוח השטחים שנכבשו ב 1967 כפי שנעשה עם השטחים שסופחו אחרי הסכמי הפסקת האש מ – 1949 . או נסיגה חד צדדית לקווי 1967.
    שמאל שלא מחזיק באחת משתי העמדות האלה אינו שונה מהימין שכל עניינו לשמור על האפרטהייד של המצב העכשווי."

    הבעיה היא שוב, פתרונות שחור לבן דיכוטומיים בלי שום מרווח. מין ארוחה מוכנה לשים לשתי דקות במיקרו. לא צריך לקנות מצרכים, לחתוך לקלף לערבב לבשל – מגיעים ישר לארוחה המוכנה.
    העניין הוא שתהליכים הסטוריים לא עשויים להכנה במיקרוגל. צריך לטרוח בשבילם, וקצת יצירתיות ותחכום לא מזיקה.
    חלק מהמרקחת כולל יצירת תנאים מעודדים לצד השני והפוך.
    לשם כך נחוצה הסכמה רחבה על המטרה הסופית, אבל בין המטרה לבין הדרך יש איזה מרחק, בכל הכבוד.

    שני הצדדים בסכסוך לא מגלים נטיייה ל"טרוח בערב שבת" או שהם מקדיחים את התבשיל בעזרתם האדיבה של קנאים שעומדים הכן בכל צד ומקבלים על עצמם ברצון כל רמז שמזמין אותם לפעול לקלקול הארוחה.

    השבלוניות ניכרת גם בדינמיקה שחוזרת על עצמה מ"מבצע" למצבע". בסוף זה תמיד אותו סחורה שממהרים להיפרד ממנה – שניים במחיר אחד.

    זה תמיד מתחיל בהצלחנו, עשינו, ניקינו טיהרנו ושקט יורים. ותמיד מגיע הרגע שבו חה"כ משמאל מדקלם בדיוק את מה שאמר במבצע הקודם באותו השלב בדיוק, והפרשן תמיד יודע להגיד מתי נגמר בנק המטרות, ואנשי הרוח יודעים מתי בדיון להוציא את העצומה מהבוידעם, וההנהגה האזרחית והצבאית נהייה מיום ליום פחות מגוהצת ויותר מתרצת. וגם לצד השני יש את השבלונה שלו.
    זה פשוט מדהים איך השלבים מתפתחים באותו דפוס במדויק, להוציא ואריאנטים זעירים ולא מהותיים.
    התחושה היא שיש פה כל הזמן חשיבה לאחור, נסיעה ברוורס שלא מובילה לשום מקום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: