פגשנו את האויב, והוא אנחנו – We have met the enemy and he is us

בעקבות מבצע עמוד ענן / מלחמת עזה השניה, כותב אמנון פורטוגלי על המבוי הסתום בו נמצאת ישראל

פגשנו את האויב, והוא אנחנוWe have met the enemy and he is us

‏17 נובמבר, 2012

"דבר ראשון שאני רוצה לומר – אל תגנו עלי בבקשה. לא ככה.

אני יושבת בממ"ד שלי בקיבוץ כפר עזה ומקשיבה להפצצות מלחמת הכל-בכל שבחוץ. כבר אינני יודעת להפריד בין ההפצצות "שלנו" לבין "שלהם". האמת היא שילדי הקיבוץ עושים זאת טוב ממני, "שמיעתם המוסיקלית" פותחה מגיל צעיר והם יודעים להבדיל בין פגז של ארטילריה לטיל ממסוק ובין פצמ"ר לקסאם. אשריהם.

כך נראית "הגנה על הבית"? אני לא מבינה, האם כל המנהיגים ישנו בשיעורי ההיסטוריה? או אולי למדו את תוכנית הלימודים מבית המדרש של מפא"י או של גדעון סער (ההבדל לא כל כך גדול לצערי) – ופירשו לא נכון את משמעות המלה "הגנה"? האם הגנה על שלומם של האזרחים משמעה מלחמת גוג ומגוג אחת לכמה שנים? אף פוליטיקאי לא שמע על הביטוי "תכנון ארוך טווח"? אם ברצונכם להגן עלי – אז אנא מכם: אל תשלחו אלינו את צה"ל כדי "לנצח". תתחילו לחשוב לטווח ארוך, ולא רק עד לבחירות הבאות. נסו לשאת ולתת עד שייצא עשן לבן. הושיטו יד למחמוד עבאס. תפסיקו עם "חיסולים ממוקדים", תביטו לעיני האזרחים גם בצד השני.

אני יודעת שמרבית הציבור יאשים אותי ב"יפות נפש". אבל אני זו שיושבת כאן עכשיו כשפצמ"רים נופלים בחצרי, לא סער, לא בנימין נתניהו וגם לא שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. אני זו שבחרה לגדל כאן את ילדיה, אף על פי שהיו ויש לי אופציות אחרות.

אפשר להאשים אותי בחוסר ציונות, אפשר להאשים אותי ברפיון ידיים ובחולשת דעת, אבל אי אפשר להאשים אותי בדו-פרצופיות. ילדי שירתו ביחידות קרביות בנוסף לתרומתם הנוספת על ידי "שנת שירות" למען המדינה, בהתנדבות. אנחנו חיים כאן ואוהבים את הארץ. מלחמתנו היא המלחמה על צביון המדינה, לא על גבולותיה. על אופיה הדמוקרטי ועל כבוד האדם שבה. על השפיות. אז אנא הפסיקו להרוג אזרחים מעבר לגדר בשביל להגן על חיי.

אם אתם מעוניינים להפסיק את פעולות האיבה מן העבר השני – תפתחו את האוזניים ותתחילו להקשיב. אם אנחנו חשובים לכם – אנא הפסיקו להגן עלינו על ידי טילים, ו"סיכולים", ו"ריכוכים אוויריים". במקום מבצע "עמוד ענן" צאו למבצע "תקווה לעתיד". זה מסובך יותר, צריך אורך נשימה ארוך יותר, זה פופולרי פחות – אבל זה המוצא היחיד."

מיכל ווסר היא מורה, תושבת קיבוץ כפר עזה (מכתב למערכת הארץ 16 נובמבר 2012).

מבצע עמוד הענן בעזה מורה על המבוי הסתום אליו הגיעה ישראל.  הסתכלות חדה יותר מורה שזו תוצאה של האסטרטגיה בה בחרו ממשלות ישראל מאז 1967, למרות האזהרות על תוצאותיה ההרסניות.

שר האוצר יובל שטייניץ הוא אוקסימורון, פילוסוף שאינו חכם. עם זאת, עקב מעמדו כשר האוצר, כדאי לעיתים להקשיב לדבריו.  בראיון ב-12 לנובמבר לגלי ישראל, התחנה האזורית של יהודה ושומרון, אמר שטייניץ: "הצלחנו, לא רק במילים אלא גם במעשים, להכפיל….את התמיכה הכלכלית והכספית ואת העברות הממשלה להתיישבות…. עשינו את זה בפרופיל נמוך, בהסכמה עם ראשי ההתיישבות, עם ראשי ערים, מועצות, ראשי מועצת יש"ע, מתוך הנחה שאם הדברים האלה ייעשו בפרופיל גבוה תוך כדי פרסום, אז יהיו גורמים, גם בארץ וגם בחו"ל, שינסו למנוע את הדברים האלה ולהקים קול צעקה".

נראה שלשר האוצר אין בעייה לפעול תוך הפרה של כללי האתיקה הדמוקרטיים של שקיפות ודיון ציבורי על כספי משלם המסים, ולהעביר בהסתר וללא ביקורת ציבורית כספים ממשלתיים בהיקף עצום.  מנהל בתאגיד שהייה נוהג כך היה נשפט ומורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד, ובמרמה והפרת אמונים.

אבל מעבר לבעיות ניהוליות ולתפיסת המשילות של שטייניץ, יש חשיבות רבה לנאום זה.  זו חשיפה מוסמכת וברורה של מטרותיה האמיתיות של ממשלת ישראל הנוכחית, ושל הטעות האסטרטגיה העליונה של ממשלות ישראל מאז 1967.  לא צריך עוד פרסומים בכלכליסט, בדה מרקר, דוחות של שלום עכשיו, וגופים דומים בדבר ההשקעות המסיביות של הממשלה בשטחים. המידע נמסר ישירות מהמקור המוסמך ביותר.

התקציב הוא מפת הדרכים האמיתית של הממשלה, ויישום התקציב בהשקעות בשטחים, כפי שגילה שטייניץ, מראה לנו מהן מטרותיה האמיתיות של ממשלת ישראל.  ראש הממשלה יכול לנאום בבר-אילן, בכנסת, ובאו"ם על שתי מדינות לשני עמים, אך קובע מה הוא וממשלתו עושים.  ההשקעות הממשלתיות, הגלויות והסמויות, בהתנחלויות חזקות ואמיתיות מאלף נאומים של נתניהו. הפכנו למדינה המעדיפה התפשטות והדוחה כל יד מושטת וכל ניסיון לפיוס. מסתבר שהאימרה אין פרטנר לשלום נכונה. לאסוננו, הפרטנר שאיננו היא ישראל.

מאז תום מלחמת ששת הימים ובעשור שאחריה עמדה ישראל בצומת של החלטה אסטרטגית מהדרגה העליונה.  האפשרות האחת היתה ריכוז מאמצים במטרה להגיע להסדרי שלום מלאים או חלקיים עם שכניה הקרובים והרחוקים. אפשרות זו היתה המשך ישיר ולוגי של הצלחת הרעיון הציוני לבנות בית לאומי ודמוקרטי לעם היהודי בחלק מארץ ישראל.

האפשרות השניה היתה התנחלות בשטחים שנכבשו במטרה ליישב ולהשתלט על כל שטחי ארץ ישראל ממזרח לקו-הירוק עד לירדן, גם ב'מחיר' של שליטה על, וגרוש של מיליוני פלסטינאים.  אסטרטגיה של התפשטות והתנחלות בכוח, בהצדקה דתית.

ישראל בחרה באסטרטגיה השניה, טעות איומה שתקבל מקום כבוד ב'מצעד האיוולת' של החלטות מדיניות.

לפני כשמונים שנה בחרה מדינה אירופית באסטרטגיה של התפשטות כוחנית מזרחה, בהצדקה של 'מרחב מחיה'.  מימוש רעיון זה הביא לתוצאות קטסטרופליות.  לשואה ולרצח של ששה מיליוני יהודים, להרג של עשרות מיליונים ברוסיה, של מיליוני גרמנים, ולקיצוץ מסיבי בשטחה של גרמניה.

כאמור, ממשלות ישראל, מאז 1967, בחרו באסטרטגיה של התפשטות. ההצדקה לאסטרטגיה זו , כפי שנמסרה לציבור החילוני, היתה הביטחון הלאומי, אבל הסיבה האמיתית, כפי שמתגלה באלו שנבחרו ודחפו לממש את ההתנחלות וההתפשטות מזרחה, טמונה בנימוקים דתיים. משום שאלוהים ציווה את בני ישראל לרשת את ארץ כנען. מעבר לעובדה שגבולות ההבטחה אינם מוגדרים בצורה חד-משמעית, הנימוק הזה (כפי שהזהיר פרופ' טלמון) פתח תיבת פנדורה של מלחמת דת, והזמין הכרזת ג'יהאד ומלחמת קודש ע"י אלו הרואים עצמם נאמני האסלאם.

היו שהזהירו מאימוץ  אסטרטגיה זו. בראש ובראשונה ההיסטוריון יעקב טלמון, מההיסטוריונים הגדולים ביותר של הלאוּמיוּת האירופית, וחתן פרס ישראל. טלמון פרסם בהארץ ב-31 למרס 1980 מאמר בשם: "המולדת בסכנה : מכתב גלוי אל ההיסטוריון מנחם בגין מאת ההיסטוריון יעקב טלמון" . במאמר, למעשה מסה רחבה, שפורסם כמכתב אישי למנחם בגין, ביטא טלמון ביקורת נוקבת על מדיניות ההתנחלות של הממשלה.  טלמון הזהיר כי השילוב של שעבוד פוליטי, דיכוי לאומי ונחיתות חברתית של הפלסטינאים הוא פצצת זמן.  על הנצחון במלחמת ששת הימים כתב טלמון, חל עכשיו האיפיון המפורסם של פרידריך ניטשה: 'אכזרי יותר מתבוסה'. המאמץ להחזיק בשטחים הכבושים אינו עוד נקודת שיא בקורותינו אלא הוא מלכודת. הוא נֵטֶל כבד מנשוא, המניב ריקבון, שחיתות ואפילו התמוטטות.

כיום, יותר משלשים שנה אח"כ אפשר לאמר שהתחזית שלו התממשה ואולי היתה אופטימית מעט. ההתפתחויות ההרסניות והסכנות למדינה נראות כיום מוחשיות עוד יותר. המתנחלים נהפכו מתנועה הנהנית מתמיכה ממשלתית סמויה או גלויה לחלק מהממשלה. הדור השני של המתנחלים, שגדל וחונך בשטחים, מיליטנטי יותר מהדור הראשון. האידיאולוגיה של תנועות אלו התפתחה לכיוונים מסוכנים פי כמה. מיישוב וסיפוח של הגדה המערבית להתפשטות טריטוריאלית לגבולות "הארץ המובטחת", מדו-קיום עם הפלשתינאים למדיניות של גירוש, מסובלנות דתית להקמת המקדש והרס המסגדים, וממדינה דמוקרטית חופשית למדינת הלכה תחת שלטון רבני.

ההשקעות העצומות במפעל ההתנחלות, השילוב של קבוצות לאומניות, דתיות וחרדיות החותרות למדינה תוקפנית ומתפשטת על בסיס הלכתי, וההשפעה ההרסנית של כוח צבאי הפועל בסביבה אזרחית – מכופפות את חוט השדרה המוסרי, מדרדרות את עוצמתה הכלכלית והצבאית של החברה הישראלית, ויביאו בסוף התהליך לאובדן המדינה.

עוד לא אבדה תקוותנו, אפשר לחזור ממדיניות ההתנחלות של המדינה למדיניות שפוייה.  אם המטרה אינה התנחלות ויישוב ארץ ישראל השלמה, ואם נחשוב מחוץ לקופסא, הרי שאפשר לראות בפלסטינאים את בני הברית הטבעיים שלנו. הם יכולים להביא לנו הסדרי שלום עם רוב הארצות הסובבות אותנו, ואנו יכולים לתת להם את המדינה והעצמאות לה הם מייחלים. בתפיסה זו, ישראל הייתה צריכה לתמוך בקבלתם לאונסקו שלא לדבר על האו"ם, במקום זה אנו מסלימים את הקונפליקט.

אפשר לדוגמה לקבל את מתווה קלינטון, את ההצעה הסעודית. אפשר להתייחס בחיוב לדבריו של אבו-מאזן ולהכנס למו"מ אמיתי לשלום על בסיס הקו הירוק מ- 1967. אבל חלון ההזדמנויות הולך ונסגר, אני תקווה שהבחירות הקרובות לא ינעלו אותו סופית.

אמנון פורטוגלי

מודעות פרסומת

2 Responses to פגשנו את האויב, והוא אנחנו – We have met the enemy and he is us

  1. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) הגיב:

    "האפשרות האחת היתה ריכוז מאמצים במטרה להגיע להסדרי שלום מלאים או חלקיים עם שכניה הקרובים והרחוקים"
    לכאורה המקרה של מצרים מוכיח את הטענה. למעשה בגין היה זה שחתם עם סאדאת על הסכם השלום.
    תכנית אלון לא היתה משיחית.
    עמי אילון (חניך השומר הצעיר) בהצגת ה"מפקד הלאומי" בערב של ממרי בירושלים, דיבר בשם "כולנו", כשאמר שאחרי מלחמת ששת הימים "חשבנו כולנו" בשיטת העוד דונם ועוד עז, כפי שחשבו הורי כשהקימו את שער הגולן ובכך קבעו את גבולת המדינה" (הציטוט הוא מהזכרון, אבל מדויק למדי, כי ה"כולנו" נחרת לי היטב בראש וחרה לי מאוד, כי אני לא הייתי חלק מ"כולנו" הזה, ובכלל התחלתי לפחד ביום השביעי של המלחמה, אולי הקשבתי יותר מדי לתחנות הערביות. כשניסיתי להציג שאלה בעניין חטפתי מקלחת מהאורח).
    גם החותמים על מסמך א"י השלמה לא היו חובשי כיפה וכנ"ל גלילי ועוד חברים אחרים מאחדות העבודה ולצידם דיין ופרס.הם. התחילו בהתנחלויות.

    העולם הערבי באופן כללי קשר עצמו ללאווים של חרטום וניתק את יחסיו עם מצרים אחרי הסכם השלום עם ישראל. סאדאת נרצח בגין ההסכם (זו אינה טעות הקלדה).

    הצרה הצרורה של מלחמת שת הימים מתחילה בכך
    שישראל נתפסה פתאום כמעצמה והפנימה את המעמד הזה, למרות שעם כל הכבוד לנצחון היא לא היתה כזו אפילו לרגע.(למשל, מעצמה איננה תלויה באספקת נשק של גורמים מבחוץ ולא ברכבת אווירית בשעת מלחמה)
    הדויד שהפך בשישה ימים לגלית איבד את הראש, או כפי שהתנסח אשכול שזיהה את המצב אבל היה חלש אישית ופוליטית ("דער נעבעכדיקער שמשון")

    הגולם הנעבעך לא זיהה אפשרויות מעשיות וצנועות יותר שנפלו לידיו בעקבות הנצחון.
    את השלום עם מצרים בגין ניצל למלחמה בפלשתינאים ולהגברת מפעל ההתנחלויות.

    אפשר כמעט להגיד שקו ההזדמנות האחרונה של ישראל להתפכח, נחתם ונקבר יחד עם הסכם השלום הזה.

  2. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) הגיב:

    ושכחתי לצרף את הנ"ל:
    הימין והשמאל (או נכון יותר מחנה השלום)הפנימו במידה שווה את המיתוס של ישראל כמעצמה ורק הסיקו ממנו מסקנות שונות.
    "המעצמה" הזאת לא הצליחה לשחזר אפילו בקירוב את אפקט 67 , שלא לדבר על שורה ארוכה של בזיונות צבאיים אפילו מול היחפנים הפלשתינאים (כראמה 68 לדוגמה).
    אין לי מכשיר אם.אר.ריי כדי לחדור עמוק למוחה של יחימוביץ, אבל זה כנראה לא במקרה שהיא היחידה שמפמפמת בשיטתיות שחברה חזקה וסולידרית היא מרכיב בטחוני בסיסי, למשל במייל השבועי שלה מיום שבת , אפרופו ה"מבצע" 17.11.12 :
    "לכאורה לא זה סדר היום שעליו אנחנו נאבקים בכל הכוח – וכן, אנחנו מפוכחים ומודעים לכך שהמאבק שלנו לכלכלה הוגנת וחברה צודקת ומוסרית נידון להישטף בכל פעם מחדש בידי סדר יום בטחוני…… אבל הנחישות שלנו והדרך הארוכה והעיקשת שאנחנו עושים יחד, נבחנת דווקא ברגעים כאלה. זכרו: בשביל לצאת למלחמה להגן על אזרחי המדינה, ובשביל האומץ לעשות שלום – צריך קודם כל שתהייה מדינה. סולידרית, הגונה, כזאת שנהיה גאים לגונן עליה. בזה אנחנו עוסקים יום יום ושעה שעה, בזה נוסיף לעסוק כי זה נכון וצודק, ומזה נשאב את עצמתנו. על קורת גג מגנים לא רק מפני ירי של האויב, אלא קודם כל מאפשרים שתהיה לך בכלל קורת גג.".
    את המנטרה הזו יכול לפמפם רק מי שאינו תולה את המדיניות שלו בהיותנו "מעצמה צבאית".
    בכל ההתבטואויות שלה על המדינה ועל הגבולות היא מכוונת לתחום הקו הירוק בלי להכריז על זה ובלי להציב אתגרים מוסריים שמוטלים על ה"מעצמה" מכוח העצמה שלה.
    גם אם היא לא עושה את זה ביודעין, זה מה שהיא עושה בפועל ומותר לנחש שרבים בציבור שנמאס להם מהמשיחיות של הימין ומהטפות המוסר של השמאל שלוקח על עצמו אחריות של מעצמה, מרגישים כנראה נוח אינטואיטבית עם יחימוביץ, למרות שבסוף לא יצביעו לה בגלל העדר האלמנט "הבטחוני מדיני".
    אין, אין הסטוריה בלי אירוניה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: