אסתי קירמאייר, התנגדות למוסד הקביעות אינה תואמת עמדה סוציאל-דמוקרטית

מיכאל לינדנבאום, חבר "עבודה שחורה", מוטרד מאוד משיחה שהיתה לו עם אסתי קירמאייר, חברת יסו"ד ומועמדת בפריימריס של מפלגת העבודה. מעבר לעניין הפרסונלי, מתעורר כאן דיון עקרוני – האם בישראל של 2012 פוליטיקה סוציאל-דמוקרטית צריכה להילחם עבור חזרה למודל המגזר הציבורי שהיה קיים לפני מגיפת חברות הקבלן, או עבור מודל הקרוב יותר למודלים הנהוגים במדינות סקנדינביה?

מאת: מיכאל לינדנבאום

 
לקראת הפריימריס שעתידים להיערך בקרוב במפלגת העבודה, הלכתי לכנס "מתארגנים לעבודה" כדי להכיר מספר מתמודדים, לשמוע את דעותיהם ולהציג בפניהם שאלות. אחת המשתתפות בכנס הייתה אסתי קירמאייר, מתמודדת לפריימריס, המשמשת יו"ר מועצת מחוז ירושלים, והיא השיבה שהיא תומכת בעבודה מאורגנת ומתנגדת לעובדי קבלן, אבל יש בעיה של קביעות בעבודה שלא מאפשרת ניהול נכון ויעיל של מקום עבודה. מן הניסיון שלה בעבודה היא למדה שהיו אנשים שעבדו איתה, אך לא עשו דבר בעבודה. מאחר שהיו קבועים, אי אפשר היה לפטרם. לאור ניסיונה שלה, היא מתנגדת לקביעות בעבודה.

למחרת העליתי שאלות לעמוד הפייסבוק שלה:

  • מה יש לך לומר לעובד הסובל ממנהל מתעלל, ואין לו קביעות בעבודה?
  • מה יש לך לומר לכל בני ה-45-50 המחוסלים כלכלית לתמיד כאשר מפטרים אותם בגלל גילם ורצון המעביד להעסיק "בשר טרי" זול?
  • במה את סוציאל-דמוקרטית והאם עולם השכירים באמת מעניין אותך?

תשובתה של אסתי:

הי מיכאל, המצב שבו עובדים, ותיקים וצעירים, עומדים במצב של חוסר אונים וחולשה מול מעסיק הוא בלתי מתקבל על הדעת. לשם כך אמרתי במפגש ואחזור על כך שעבודה מאורגנת חזקה היא חיונית. וועדי עובדים חזקים חייבים להגן ולשמר מנגנונים של בטחון תעסוקתי שמונעים פיטורי עובדים שרירותיים בשל מניעים פסולים כמו גיל. אני מאמינה שיש לשאוף למדיניות הנהוגה במדינות סוציאל-דמוקרטיות המתקדמות, שם קיימים לצד הסדרי הביטחון התעסוקתי גם מנגנונים המאפשרים ניהול טוב ושיפור השירות, וזאת בנוסף להסדרי רווחה המבטיחים קיום טוב גם לעובדים הנמצאים בין מקומות עבודה. שבת שלום!

אני עניתי לה:

הי אסתי, אם את סוציאל-דמוקרטית, הרי בראש סדר העדיפויות צריך לעמוד הביטחון התעסוקתי של העובדים. ניצול לרעה ספוראדי [של מנגנון הקביעות] קיים בכל ארגון ומקום עבודה, אבל אסור בשום פנים ליפול למשחק הניאו-ליבראלי של שימוש בחריגים כדי לדפוק את העובדים, או, להבדיל, את נתמכי הביטוח הלאומי. את זה עושים בשפע ביבי וקלגסיו. בסקנדינביה יש מספיק כוח לאיגודים המקצועיים כדי להגן על העבודה המאורגנת עד גיל פנסיה ומעבר לזה. בארץ זה לא קיים כלל ויש מאות אלפי אנשים (ואני ביניהם) שלא עובדים ולא מקבלים פנסיית גישור מהממשלה שגרמה לאסונם המתמשך. אין שום סיבה ש"תתני לחם" לאויב המעמדי המושבע בדברך על קביעות בעבודה. דברי על פשעי ההפרטה, ועל כל מה שמאמלל מיליוני ישראלים שרק רוצים להתפרנס בכבוד.

מסקנותי בעקבות השיחה:

דיבוריה של אסתי נגד הקביעות בעבודה הם דיבור של מעסיק מצוי ש "לא יכול לנהל" בגלל הקביעות בעבודה. היא רואה את נושא הקביעות מזווית ראייה של מעסיק, המעוניין ביעילות, ואינה רואה את הנושא מזווית ראייה של עובד המתפרנס למחייתו. דוגמא אחת של עובד לא ראוי אינה יכולה לשמש עילה לביטול נושא הקביעות בתוך זכויות העובדים. תמיד יימצא עובד לא ראוי, אך העובדים הראויים אינם צריכים להיענש בחוסר קביעות בשל עובד כזה.

בתור סוציאל-דמוקרטית מוצהרת היא דואגת ל"ניהול טוב" ולא לכל קורבנות אותה "גמישות תעסוקתית" שפוגעת פגיעה אנושה בבני ה45-50. אני מצטער, היא לא אמורה לשחק את המשחק הניאו-ליברלי ולהצטרף ל"עליהום" על עולם העבודה.

המצע של אסתי והתייחסותה לעניין הקביעות משקפים את חוסר הראייה של בעיית עובדי הקבלן בישראל. זאת למרות שהיא טוענת שהיא נגד העסקת עובדי קבלן ובעד העסקה ישירה. אבל אם אין קביעות בהעסקה ישירה, הרי לא חשוב מי המעסיק. העובד עומד כל יום בסכנת פיטורין. כ-500000 אזרחים בישראל מועסקים כעובדי קבלן, ללא קביעות. הם אינם יכולים לתכנן עתידם, וחשים חוסר ביטחון תעסוקתי בשל חוסר הקביעות. אסתי אינה רואה את בעיותיהם של עובדי הקבלן. הרי אם אין להם קביעות, הם אינם יכולים לתכנן עתיד, לקחת משכנתא, לשלם בתשלומים. הם חשים חוסר ביטחון. הקביעות נותנת ביטחון. העובדה שיש מי שמנצל זאת לרעה אינה סיבה לביטול הקביעות.

מצער מאוד להבין כי אסתי אינה רואה באמת את מציאות העבודה האכזרית בישראל, את מצב התעסוקה המקפח את האזרחים והופך אותם עניים. אם הייתה מרגישה, רואה, חווה את המציאות הקשה, היא לא הייתה מוותרת כל כך בקלות על עקרון הקביעות בעבודה.

קוראים המעוניינים להביא עמדה בנושא מדיניות סוציאל-דמוקרטית לקביעות במגזר הציבורי מוזמנים לשלוח לנו אותה לפרסום בדואל blacklabor@gmail.com (במקום לכתוב עשרה טוקבקים, מאמר אחד באותו זמן יגיע ליותר קוראים)

 

 

מודעות פרסומת

26 Responses to אסתי קירמאייר, התנגדות למוסד הקביעות אינה תואמת עמדה סוציאל-דמוקרטית

  1. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) הגיב:

    1.לצערי לא הבנתי אתדבריה של אסתי: "מן הניסיון שלה בעבודה היא למדה שהיו אנשים שעבדו איתה, אך לא עשו דבר בעבודה. מאחר שהיו קבועים, אי אפשר היה לפטרם. לאור ניסיונה שלה, היא מתנגדת לקביעות בעבודה".
    האמת היא שנסיון אישי כזה או אחר עדין לא עושה כלל. הנסיון האישי גם יכול ללמד שלעיתים קרובות מפוטרים דווקא אלה שעושים את העבודה. מי שלא נתקל בתופעה הזאת במקום עבודתו (אם ישירות על בשרו ואם מדובר בעובדים אחרים לצידו – או שהוא צעיר עדיין, או שהתמזל מזלו לעבוד במקום שמנוהל כראוי).

    2. "גמישות ניהולית" זה מושג רחב מאוד ודי ריק מתוכן. לפעמים הוא מייצג ניהול כושל ולא יותר מזה. לדעתי לינדנבאום צודק במקרה הזה כשהוא מייחס לאסתי "שיח של המעסיק".
    הרבה מאוד הנחת בשיח על שוק העבודה הן כאלה. אנחנו למשל בטוחים לגמרי ששיקולי רווח והם בלבד עומדים לנגד עיני המעסיק והמנהלים מטעמו. האמנם? – אגו, קנאה, תחרות בין העובדים על סיכויי קידום – אף פעם אינם שיקול? באמת?
    לדעתי מותר לנו להניח שיש מקרים שבהם שיקולים סובייקטיביים ויצריים גוברים אפילו על שיקולי הרווח. הנסיון והמחקר מלמדים שיש מצב כזה.

    3. במקום שבו נמצא עכשיו שוק העבודה הישראלי "הגמישות" מחייבת לכופף את המקל לצד השני. עד איפה? ומדוע לפסול מראש את הקביעות? ומה עוד נפסול, כדי להגיד "הנה אנחנו מארגנים עובדים"?

    4. האם יש בעניין עמדה מסודרת ל מפלגת העבודה?

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    שלום,

    לא הבנתי את התגובה שלך. אתה אומר ש"בסקנדינביה יש מספיק כוח לאיגודים המקצועיים כדי להגן על העבודה המאורגנת עד גיל פנסיה ומעבר לזה בארץ זה לא קיים כלל ויש מאות אלפי אנשים (ואני ביניהם) שלא עובדים ולא מקבלים פנסיית גישור מהממשלה שגרמה לאסונם המתמשך". אסתי בדיוק מכוונת למקום הזה בתשובה שכבר ענתה לך – "ועדי עובדים חזקים חייבים להגן ולשמר מנגנונים של בטחון תעסוקתי שמונעים פיטורי עובדים שרירותיים בשל מניעים פסולים כמו גיל" ו"הסדרי רווחה [כמו פנסיית גישור – ה.] המבטיחים קיום טוב גם לעובדים הנמצאים בין מקומות עבודה". בעיניי עדיפים מנגנונים כמו איגודי עובדים שמגנים על העובדים דרך סולידריות, מאשר כלל שרירותי כמו קביעות. ברור שצריך קודם לחזק עובדים וליצור הסדרים טובים למחוסרי עבודה, ורק אחר כך לבחון אם אפשר לעשות שינויים במוסד הקביעות.

    הרן

  3. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) הגיב:

    הרן, זהו כל העניין לא?
    "ברור שצריך קודם לחזק עובדים וליצור הסדרים טובים למחוסרי עבודה, ורק אחר כך לבחון אם אפשר לעשות שינויים במוסד הקביעות".
    אז למה לשים את זה על השולחן כבר עכשיו? האם יש בכלל מחקרים אמינים שמחזקים את הההנחה שקביעות היא גורם מרכזי בארגון ובניהול מקום עבודה, או שאנחנו מניחים את זה אינטואיטיבית, בעזרת השיח של המעסיקים?

  4. מיכאל,

    שלומות.

    פרקטית,ונניח שבאפריל 2012 מפלגת העבודה היא השליט בא"י ארץ הקודש,היא איננה אלוהים והנזלת מהאף שלה איננו זהב ניגר.
    יקח עשור,לפחות,להחזיר למדינה את הנכסים שבעקבות הבעלות עליהם היא דואגת לרווחת תושביה.

    בשוק העבודה ממשלת זבי החוטם,הנוכחית והוטדמות לה בארבעת העשורים האחרונים,רק ("רק") התרפסו בפני ההון אבל משקלה בשוק העבדים ירד – אפילו מאוד ולא במעט בזכות ההפרטות – צ"ל ההיפטרות מאחריות לאזרח והתרפסות בפני ההון. בענין זה ראה את סירבה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפרם את השכר החציוני במשק הישראלי ואת העבודה שנעשתה על ידי כלכלנים ישראלים המצביעה על כך שהשכר החציוני נמוך ב 72% מהשכר הממוצע (עומד על 6655 ש" ואילו השכר הממוצע הוא 8999 ש"ח) וגם פה אנחנו האחרונים ברשימה של אפילו אחרי אמריקה של אובמה.

    כללי המשחק בשוק העבודה לא נקבעים במשרדי מפלגת העבודה אלא בהנהלות של הקונגלומרטים הממונפים של הטייקונים מלככי פיכתה של שליטי הניאו ליברליזם מהענף הביביסטי (על של רוה"מ המכהן – וזו ממש לא מחמאה).

    כללי המשחק נקבעים בשוק וכדי שהשוק ינוטר,יפוקח,יאוזן צריך ממשלה שהאף שלה לא נוזל ושאין,ולו אזרח אחד,שחושב שהנוזל מן האף הוא נגר זהב. זה לא רק סוציאל דמוקרטיה,זה הרבה מאוד הבנה שמי שזוכה באמון העם שומר על האינטרסים של העם ולא של איזה 17 טייקונים/ספרים/שודדי קופות הפנסיה,מסבי שולחן השלטון וכו וגו.

    אם קביעות,עליבא דנבחרת מפלגת העבודה,היא מקלות בגלגלי הגמישות הניהולית – אזי,ובאופן סופי ומוחלט,את המנדט שלי,הקול שלי,יכולה יחימוביץ וחבר מרעיה – לחלום בחלומות הלילה ובהנץ הכוכבים – כי את מי שמייסם את ה"תיאוריה" המוזרה הזו,,, כבר יש לנו 4 עשורים.

    מנחם.

  5. avshalombz הגיב:

    התייחסות בקצרה: קביעות היא לא חזות הכל בביטחון תעסוקתי. אני למשל נתקל (בלי להכנס לפרטים) בתוצאות בעייתיות של הכלל הזה בתחום האקדמיה, גם במקרה שמדובר במרצים טובים שעושים את העבודה. ביטחון תעסוקתי לא צריך להיות מוגבל לקביעות במקום עבודה אחד (למעשה, במצב כזה הוא עלול להתברר כ"כולא" את העובד במקום העבודה הספציפי). ביטחון תעסוקתי יכול להתבטא גם במצב שבו לעובדים מובטחת תעסוקה (ע"י מדיניות של "תעסוקה מלאה" מצד הממשלה), וביטחון סוציאלי בצורת דמי אבטלה גבוהים וארוכים, הכשרה מקצועית רלוונטיתוהשמה יעילה בתקופות המעבר שבין מקומות עבודה שונים.

  6. קביעות נחוצה במצב היום בישראל הגיב:

    אבשלום, דיבורים תיאורטיים הם יפים מאוד. הבעיה היא שאנו בבחירות ואנו יוצאים מתוך המציאות הקיימת. במציאות הזאת, שמתמודדי הפריימריס צריכים לתת מענה למצוקותיה, קיימת בעיה בסיסית של העסקת עובדי קבלן. כ-500000 אזרחים עובדים היום בתנאי העסקה ללא ביטחון. פוחדים שמא יפוטרו למחרת, חוששים שלמחרת הפיטורין לא תהיה להם פרנסה. את המציאות הזאת המתמודד לפריימריס צריך לתקן. ואם הוא סוציאל דמוקרט – על אחת כמה וכמה. והנה מופיעה מועמדת סוציאל דמוקרטית, ומצהירה שהיא נגד קביעות. אם זו דעתה, איך היא יכולה לפעול לפתרון מצוקות ההעסקה בישראל? אנו לא סקנדינביה. יפה מאוד שבסקנדינביה המצב שונה. אנו לא שם. אם מדברים בתיאוריה, הכל טוב ויפה. אבל מועמד לפריימריס רוצה להיבחר כדי לתקן את עיוותי המציאות הישראלית. מדברי אסתי אנו למדים שהיא לא תהיה זו שתפתור בעיות של תעסוקה בישראל.

    • avshalombz הגיב:

      מצטער, לא הבנתי את הקישור שאתה עושה. מבחינתי ההפך מעובדי קבלן הם עובדים בהעסקה ישירה. לא דווקא עובדים עם קביעות. הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לפתור את בעיות התעסוקה הוא לא "הבטחה חוקית" שמונעת פיטורים כמעט בכל תנאי. הוא צריך להתחיל באכיפת חוקי עבודה קיימים ובעיקר במדיניות שתייצר עוד ועוד מקומות עבודה שמסוגלים לשלם לעובדים שכר ראוי. בשוק עבודה שבו אחוז האבטלה האפקטיבי מסתובב באזור ה 10%, לעובדים לא יהיה כוח. התשובה של אסתי לשאלות בפייסבוק (ההתבטאות הרצינית יותר שמוזכרת פה) מורכבת, בסדר הזה, מ:
      עבודה מאורגנת חזקה ש
      מסוגלת למנוע פיטורים שרירותיים
      הסדרי ביטחון תעסוקתי שמאפשרים גם
      ניהול טוב ושיפור השירות (וזה המקום היחיד ממנו נגזרת התנגדות לקביעות "שרירותית") לצד
      הסדרי רווחה המבטיחים קיום ראוי לעובדים הנמצאים במעבר בין מקומות עבודה.

      מתוך תשובה כזו להסיק ש"אסתי קירמאייר לא תהיה זו שתפתור בעיות תעסוקה בישראל" נראית לי מסקנה פזיזה ביותר, אם לא חמור מכך…

      • קביעות נחוצה במצב היום בישראל הגיב:

        אבשלום, הכל טוב ויפה בהצעתך. אתה מציע שינוי אסטרטגי של הסדרי רווחה וזכויות עובדים. נקווה שיתממשו. הבעיה היא שהמצב בשטח היום שונה תכלית שינוי. שוק העבודה מוטה לטובת המעסיקים ומפקיר את העובדים. האם במצב זה צריך להציע לבטל את הקביעות או לא לתמוך בקביעות? מי שמציע לבטל קביעות בהקשר הישראלי הנוכחי, משחק לידיהם של המעסיקים, אינו חושב על טובת העובדים. מעמד העובדים רעוע, ויש לחזקו. נציגת פריימריס במפלגת העבודה, שחרתה על דגלה את הסוציאל דמוקרטיה צריכה להעמיד לנגד עיניה את טובת העובדים. אי תמיכה בקביעת או הצעה לביטול הקביעות פועלת, במצב הנוכחי של שוק העבודה היום בישראל, נגד העובדים.

      • avshalombz הגיב:

        תגובה ל"קביעות נחוצה במצב היום בישראל" (כי אי אפשר להוסיף כבר תגובה ישירה בשרשרת): שוב – קריאה בתשובה של אסתי מראה שהיא התייחסה (וגם זה, לא בצורה מפורשת) לנקודה של "החלשת" הקביעות כחלק מהמצב לאחר שינוי אסטרטגי, כאשר המדיניות היא בדומה ל"מדיניות הנהוגה במדינות סוציאל-דמוקרטיות המתקדמות". אני מנחש שאם היית מפנה אליה שאלה היפוטתית (ולכן לא ממש חשובה): "האם בהנתן המצב הנוכחי בשוק העבודה ללא שינוי, הצעד לתיקון המצב צריך להיות ביטול מוסד הקביעות?" התשובה שלה היתה שלילית. להבנתי, במצב כיום השאלה של מוסד הקביעות הולכת והופכת להיות בלתי-רלוונטית עבור חלק הולך וגדל של העובדים, שבכל מקרה לא פתוח בפניו מסלול העסקה שיש לו אופק של קביעות. היעד של סוציאל דמוקרט כיום צריך להיות חתירה לשינוי יסודי של יחסי הכוחות ומכאן מערכות ההסדרים בשוק העבודה. מאבק נקודתי על "קביעות" לא יביא לשינוי הזה גם אם הוא יצליח.
        ההתפסות לאמצעי אחד בתחום הנרחב והמורכב של עולם יחסי העבודה והפיכתו למדד יחיד תלוש מהקשר על מנת לשפוט לגבי עמדתם של פוליטיקאים אינה מסייעת לשיפוט טוב.

  7. זה נכון שאנחנו ערב בחירות וחשוב מאוד לדעת מה חושבים המועמדים,אבל…

    לשוק העבודה יש שני שותפים: המעסיקים והמועסקים. אם נסמוך רק על הממשלה רחוק לא נגיע.

    אין בציבור הישראלי מודעות למשמעות של של ארגון עובדים בהיבט של ביטחון תעסוקתי. לישראלי הממוצע ההדיוט (תסתקלו בטוקבקים באתרים המקוונים) עובד שמאורגן הוא אחד שעובד 11 חודש מחייו ואחר כך נח על זרי הקביעות. לפעמים הוא גם מקבל חשמל ב"חינם" ולפעמים הוא שובת כי יש לו יד על איזה שהוא עורק חיים.

    שינוי בשוק העבודה צריך לבוא מצד שני הצדדים גם המועסקים ובערב הבחירות מצד הבוחרים.

    את שוק העבדים של ישראל 2012 יקח המון זמן לשנות אבל – אנחנו חייבים לדאוג שהממשלה הבאה תספק את התשתית לשנוי. התשתית לשנוי היא בשני מישורים ארוך טווח וקצר טווח.

    קצר הטווח הוא פשוט: לא לבחור במי ששוק העבודה,הפערים החברתיים,ההתנערות של הממשלה מחובותיה האלמנטריות לאזרחיה – כל מי שעונה לקרטריון הזה שיחפש מקום עבודה אחר למעט במשכן הכנסת.

    בטווח הארוך: חינוך. היום או שאין חינוך או שהוא ברוח הניאו לברליזם או ברוח דת משה וישראל. אם לא נסביר לדור הבא שלנו שהשוק איננו חופשי לחלוטין ושיש אמות מידה,ממוסריות ועד הכרח המציאות,שלפיהן צריך להתנהל בשוק העבודה – נמשיך לראות חברה שבה הפערים הולכים וגדלים שבא העוני פושה ודווקא בקרב המועסקים (אלא שלא זכו בטוטו או שבנק פוד"ל לא נתן להם הלוואה של מליארד שקל בשל הקשרים/הדרגות או סתם כי לא בא לו).

    חינוך זו התובנה שמדינת הסטארט אפ לשעבר היא לא מקום שבו חולמים על האקסיט אלא מקום שבו חולמים על מובילות טכנולוגית ושומרים עליה כעל נכס ומשאב לאומי ולא במליצת המילים אלא במעשים.

    חינוך זה אומר שיש שוק של מעסיקים ומועסקים ולא שוק עבדים של עובדי קבלן חסרי זהות ונטולי בטחון תעסוקתי.

    חינוך זה אומר שכאשר מועמד או מועמדת לכנסת אומר/ת שהוא סוציאל דמוקראט אבל בטחון תעסוקתי/קביעות פוגע ב"גמישות הניהלית" זה בעצם אדם שרוצה להגיע לכנסת ולנוח בה עד לבחירות הבאות וגם זאב (ניאו ליבראל) בעור של כבש.

    חינוך זה לקבל את התובנה שלא מצביעים בשום אופן עבור מועמד שאומר שעד לסוף הקדנציה הבאה שלו לאירן לא יהיה נשק אטומי ולא משום שהאטום של אירן מעניין כשלג דאשתקד ולו רק את מי שעומד בתור בקופה בסופר שהעלה את המחיר בטיעון המצוץ מן האצבע ששכר העבודה עלה כמו גם התשומות…

    וכשאין חינוך כזה יש את מה שאנחנו חווים קרי ממשלה שראש הממשלה שלה מבלה שעות ומתאמץ מאמצי על למנוע ממדינה זרה לפתח נשק,כזה או אחר,אבל החצר האחורית שלו מכילה טייקונים ואת הנוכחים באחוזון העליון של המשק וכל השאר…שיסתדרו כי הכל ממש נפלא וישראל היא אי של יציבות (בתחום הפערים החברתיים בזה באמת אי של יציבות).

    ההשקעה האמיתית שצריכה להעשות על ידי מי שיכבוש את משרדי הממשלה החל מפברואר 2013 לא צריכה להיות בכיפות ברזל כיפות סרוגות סתם כיפות אלא בטיפול ובבלימת הפערים החברתיים והכנת דור ההמשך שיקח על כתפיו את מימון וביצוע השנויים – ועד אז להתחיל לבלום את ההתנערות של הממשלה,וגם הכנסת,מהבוחרים שלהם,ועכשיו לא בקמפיין הבחירות הבא.

    מאחר ואני גם קורא סקרים אזי אם עמדת של המועמדת קירמאייר היא גם עמדת מפלגת העבודה אז חבל על הכסף שמוציאים על הבחירות – ה TIME כבר הכתיר את ביבי למלך ישראל שישאר כזה – לח**א הזה אנחנו כבר רגילים – תשאלו את האנשים בתור לקופה בסופר.

    מנחם.

  8. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) הגיב:

    האקסיומה לפיה קביעות היא מן משתנה בלתי קשור שמהותית מקטין את המוטיבציה לעבודה (שירות גרוע פריון נמוך) ושהיא מקשה על ה"גמישות הניהולית" שלא ברור לגמרי מה זה, – היא הנחה ניאו-ליבראלית שהופנמה ע"י עובדים ב"עידוד" אגרסיבי של המעסיקים ושל המחשבה הניאו-ליבראלית.
    אין לכך הוכחה, בין השאר משום שמדובר במשתנה שפועל בקונטקסט.

    יש דווקא סיבות לטעון שקביעות יכולה להעלות את המוטיבציה.

    אקסיומת הראי כאילו העדר קביעות ממריץ את העובד להצליח גם היא מטפיזית ולא הוכחה.

    לעיתים קרובות העובד מזהה מוטיבציה להתאמץ דווקא בתנאי קביעות, כי הוא מזהה סיכוי להתקדם בסטטוס, להפוך למנהל מחלקה וכו', בשעה שבהעדר קביעות אין לו מושג כמה זמן יישאר בעבודה, והמוטיבציה שלו דווקא יורדת כשהוא רואה למשל, שלצרכי "יעול" מפטרים דווקא עובדים חרוצים ומנוסים לטובת צעירים חסרי נסיון, שלא מבקשים העלאה.
    פיטורי "יעול" הם כביכול "לא שרירותיים" כי הם נופלים כביכול תחת הקטגוריה של "גמישות ניהולית". והם הפיטורים השכיחים.
    עובד שמפוטר גם אם מעיפים אותו מהטרפז לרשת ביטחון ולא על רצפת בטון קרה, הוא עובד נעדר ביטחון תעסוקתי.
    (מה שאתם מדברים פה על סקנדינביה פועל שם אחרת ממה שמתואר פה).

    לכן עצם הדיבור על קביעות, ועל גמישות ניהולית בצורה אקסיומטית ועל פי הגדרות המילון הניאו-ליבראלי, צריך באמת להדליק נורות אדומות לכל חברי מפלגת העבודה ולאלה שמתכוונים להצביע לה.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אבשלום תכתוב שאתה תומך באסתי בלי קשר לדעותיה בנושאים ס"ד ואז יהיה לך קל יותר להתפתל בהגנה על מה שראוי לא להגן עליו.

    • avshalombz הגיב:

      בלי קשר לתמיכתי באסתי, לא הייתי צולב ופוסל אף מועמד על סמך חצי התבטאות לא מפורשת בנושא נקודתי צר (הסדרי קביעות הם כלי טכני ולא עיקרון אידיאולוגי) ותלושה מהקשר בתוך עולם שלם של מדיניות סוציאל-דמוקרטית. מי שרוצה לעשות זאת, שיבושם לו, אבל ספק אם ימצא מועמדים לרוחו, ויש סכנה שירחיק גם אחרים מתמיכה במועמדים ראויים. אם אף אחד לא "כשר למהדרין" בסוציאל-דמוקרטיה, מה כבר ההבדל בין להצביע לפואד או לשלי (או שאולי היא כן כשרה למהדרין)?

      • avshalombz הגיב:

        מוזמן להחליף את פואד ושלי בכל שם אחר במפלגה. נתתי אותם סתם כדוגמה.

  10. laksi12 הגיב:

    במציאות חיינו בזמן הזה אסור להביע משאלות לימות המשיח.
    לא הוכח שיש בכלל עיוותים ועות אחרות הנוצרים עקב קביעות בעבודה. מסתמכים על "כולם יודעים", תוצר של שטיפת מוח עקבית שלא היו בשטח מי שיתנו לה תשובה-סוציאלדמוקראטית-הולמת. כמו שכתבה המשתמשת בסולר, נחוצה לשם כך עבודה מחקרית לא פשוטה.
    האמירה "ביטול הקביעות תוך יצירת מנגנוני רווחה מתאימים למובטלים" תמומש על-ידי ממשלת סוחרים-באנשים בחציה הראשון. ואת זה הם יעשו תוך הסתמכות על דברי אנשים מהמחנה שלנו.
    האמירה של אסתי מיותרת וחבל שנאמרה.
    לדידי, למרות השגגה, אין היא פוסלת את אסתי כשאבוא לשקול במי לבחור.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מדבריה של אסתי ומההגנה של אבשלום על דבריה ולפיהם"קביעותכ ולאת את האדם בנקום עבודה אחד" עולה כי מדובר בשני אנשים שלא ייצגו ולא מבינים כלל את קשייהם של עובדים מתבגרים בשוק העבודה הישראלי. התשובות של אבשלום הן בנקרה הטוב תשובות של מדריך בתנועת הנוער לחניכיו המעריצים ולא תשובות של מי שמבקש להיות רלבנטי לעובדים שמתמודדים עם מציאות כאן ועכשיו.
    אין כאן וניין נקודתי שולי אלא מהותי

    • avshalombz הגיב:

      ההתייחסות בתגובות שלי (ואני מניח שגם בדבריה של אסתי) הייתה למדיניות כללית של שוק עבודה מתוקן, ולא לשאלה: "האם במצב היום, וללא כל שינוי אחר, אתה תומך בביטול הקביעות?" אם זו השאלה, ברור שהתשובה שלי היא התנגדות לביטול הקביעות.
      אם הדיון יתנהל באמצעות הוצאת דברי מהקשרם (ההתייחסות שלי לאפשרות של "כליאת עובד במקום עבודה אחד" היתה בהקשר ספציפי של מצב שבו זה אמצעי הביטחון היחיד של העובד), ובהנחת המוצא שאני "לא מבין כלל" את המציאות (אני למשל, מכיר עובדים רבים שעבורם כל הרעיון של קביעות אינו רלוונטי בשוק העובדה הנוכחי, בו לא פתוחים בפניהם מסלולי העסקה שכוללים אפשרות להגיע למעמד הקביעות) – הוא יגמר כאן.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אבשלום חוסר היכולת שלך להגיד שאדם שאתה תומך בו טעה מביך. חוסר היכולת שלך לנהל דיון עוד יותר מביך.

  13. laksi12 הגיב:

    אנחנו נמצאים במאבק פוליטי ואין בו מקום לגמגומים ולהרצאות על מצבים אידיאליים.
    זה בפירוש "שקט, יורים!".
    במצב הזה לא נותנים נקודות ליריבים, שכן הקרב הזה יוכרע בנקודות.
    ידידי מהמערכת ומחוצה לה יאמרו שזו "הכשרת שרצים", מפא"יניקיות" וכיוצא באלה חבטות טהרניות.
    אבל זכרו מול מי אנחנו נאבקים ומה שיטות המאבק שלהם.
    הדיון כאן עבר את גבולות ההגיון של בירור רעיוני בתקופת מאבק.
    אני – לפחות – לא אוסיף שמן למדורה הזו.

  14. דני זמיר הגיב:

    לקסי, אני חושב שמדובר בדיון ענייני שמלמד הרבה.
    אני חושב שזה לא מתקבל על הדעת שחכים המגדירים עצמם סוציאל דמוקרטים במפלגת העבודה יתנגדו לקביעות, כולל משיקולים פוליטיים פרקטיים , מעבר לעמדה העניינית שכרוכה בכך ולכןד יון כזה על עמדה של מועדמת פופולרית לחכיות מדצ האגף הס"S בעבודה מאד חשוב.
    במקום לשתף פעולה עם "העלבון" של אבשלום, צריך לבקש מאסתי שתתיחס לעניין בעצמה ואין לי ספק שתוכל להבהיר ולתקן, או שלא.

  15. איתי הגיב:

    כצפוי אני מסכים לחלוטין עם דני בעניין חשיבות הדיון הענייני, דווקא בעת הזו.

    הרי זה הזמן בו חברי המפלגה מתלבטים אילו שמות לרשום בפתק. האם עדיף שנחליט לפי "רשימת מומלצים" שידחפו לנו, או ע"ס דעותיהם ומעשיהם של המועמדים?

    שתי נקודות מעניינות למחשבה לגבי מה שקורה פה:

    – אסתי היא המועמדת שמקדם במרץ החוג הסוציאל-דמוקרטי האידיאולוגי במפלגת העבודה, חוג יסו"ד – קבוצה הרבה יותר מזוקקת אידיאולוגית מהתארגנויות אחרות במפלגה, מעין מגדלור של סוציאליזם איכותי שכוחו המספרי קטן.

    אם בעיני הטוקבקיסטים של עבודה שחורה הנ"ל אימצה את תפיסות היסוד של הניאוליברליזם אזי אחת מהשתיים: או שיסו"ד התרשלו לגמרי בסינון או שאנשים פה טהרנים בטירוף.

    – מחקרים בפסיכולוגיה הראו שאנונימיות גורמת לאנשים להיות תוקפניים יותר (KKK לדוגמה). פה יש המון טוקבקים אנונימיים ולא מעט תוקפנות, אולי כדאי לאסור זאת?

  16. עמית הגיב:

    כחבר ביסו"ד גם אני שותף למאמץ למען הבחירה של אסתי, האם זה אומר שאסתי מבטאת את כל העמדות של יסו"ד ויסו"ד מבטאת את כל העמדות שלי? התשובה שלילית.
    אני מקווה שאסתי תיבחר ואני מקווה שתדע לעבוד באופן קבוצתי שתצליח ללמוד וללבן נושאים שיעלו על סדר היום בכנסת, אני חושב שביום הקובע תתמוך בקביעות בשוק העבודה הישראלי.

    אבל אחד הדברים שחשובים לי בפוסט הזה לא שייך לנושא. זאת העובדה שחברנו מיכאל לינדנבאום קפץ מהגדר והתחיל לכתוב זה משמח מאוד.

  17. Joni Wajnryb Sarig הגיב:

    אמנם אני מכיר את אסתי רק כמעט 7 שנים, אבל היא כמו אחות בשבילי.
    אבל כיוון שקראתי את ההתקפות פה על אבשלום, אטען שאף על פי שסביר שמתחושת אהבה-אחווה זו עם אסתי, אם היתה רצה לכנסת הייתי נרתם לעזור לה, יהיו ערכיה אשר יהיו, אם לא הייתי חושב (משוכנע!) שהיא סוציאל-דמוקרטית הייתי תומך בה ועוזר לה בטענות אחרות, אך לא הייתי טוען שהיא סוציאל-דמוקרטית.
    גם לערכים הסוציאל-דמוקרטיים יש לי יחס רגשי ומחויבות עמוקה, ולא הייתי בוגד בהם.

    המעשה של מיכאל הוא סביר והגיוני, הוא פזיז, אך חוששני שרובנו נוהגים כך במועמדים פוליטיים שאיננו מכירים היטב: כאשר הם דורכים ברגל גסה על נקודה אידאולוגית קריטית בעינינו – אנחנו מכשילים אותם בכל הקורס.

    אני מכיר אותך ויכול להגיד לך שבמקרה של אסתי אתה טועה, היא סוציאל-דמוקרטית מחויבת ברמ"ח עבריה, ואם אינכם מסכימים על נקודה זו, זה לא סוף העולם, אנסה לטעון בעניין הקביעות בתגובתי הבאה, ובעתיד לכתוב פוסט יותר ארוך בנושא כהצעת מערכת ע"ש.

    דני, אתה מכיר את אסתי ואת הרקורד שלה קצת יותר, ואני מתקשה לראות את ההערה שלך כמשהו מלבד הכפשת מועמדת, כשאתה תומך באחרת, אני מניח.
    אני חושב שמועמדים שתומכים בהמשך שליטתו של עיני, שרואה את תפקידו כיו"ר ההסתדרות כ*תיווך* בין עובדים למעסיקים או לממשלה, ולא כ*ייצוג* העובדים – הם שצריכים להסביר איך אנחנו אמורים לראות בהם סוציאל-דמוקרטים (לא החצי הראשון ולא השני). ולעומת זאת את סוגיית הקביעות אני רואה כמחלוקת לגיטימית בין הגישה השבדית היותר שמרנית (במובן החיובי של המילה) שעדיין מצליחה לקיים העסקה של רבים רוב חייהם במקום עבודה אחד, לעומת הדנית שנכנעת לניידות התעסוקתית ומנסה להבטיח בה ביטחון ואיכות חיים גבוהים (flexicurity).

  18. Joni Wajnryb Sarig הגיב:

    'קביעות' זה הרי שם מטעה, משמעותה אמורה להיות שלעובד מובטח שיפוטר רק אם תתקיים עילה סבירה ובהליך מסודר, בו תעמוד לצידו הגנה מצד האיגוד המקצועי שלו. עובד שלא עובד לא אמורה להיות שום בעיה לפטר אותו, גם אם יש לו קביעות.
    בפועל, הועד מגן על העובדים הוותיקים המקורבים אליו בכל מחיר, והשם 'קביעות' הופך לממשות. ובמקביל הוא מאפשר העסקת עובדים חדשים בתנאי דור ב' וכעובדי קבלן – והם אלה שמוצאים את עצמם נושאים את נטל המטלות שאחרים אינם מבצעים, ובשכר מינימום.
    עובדים צעירים אינם מכירים את המושג 'קביעות' כלל כאופציה המוצעת להם, אלא רק כפריווילגיה השייכת לדור קודם.
    אתם מתייחסים לאלטרנטיבה הדנית של flexicurity, שככל הנראה אליה אסתי מתייחסת, כחלומות בלתי-רלוונטיים ובדיוניים, אבל גם החשיבה המוצגת פה כאילו אפשר להחזיר עטרה ליושנה ושרוב משרות הייצור והממשלה יהיו ב'קביעות' היא בלתי-רלוונטית ובדיונית. כיום אין עוד אנשים שעובדים באותו מקום עבודה רוב חייהם, יש לזה הרבה חסרונות, יש גם יתרונות, אבל בכל מקרה זו המציאות, וצריך למצוא מענים חדשים לצורת החיים הקיימת.
    קיימים אנשים שנשחקים בעבודה משרדית – זה לא כמו מי שנשחק בעבודה פיזית, ועל מקום העבודה ששחק אותו להמשיך ולפרנס אותו בכבוד ולמצוא לו עבודה שמתאימה לכוחו – הם מיצו את העבודה, היא נמאסה עליהם, אך הם אינם מחליפים עבודה (גם כי אינם יכולים למצוא תעסוקה חדשה, כי השוק מתייחס למבוגרים מעל גיל 40 כ-unemployable וזה *בלתי נסבל*, ואין לי פתרון קסם לזה, אבל תנאים כמו בדנמרק ישפרו את המצב).
    הבעיה איננה שהקביעות גורעת מהמוטיבציה של עובדים, אלא שהיא מונעת את פיטוריהם של עובדים שאיבדו מוטיבציה וכבר אינם עובדים. באים לעבודה כל יום, יושבים במשרד נוח (לא ב-open space של עובדי הקבלן) [העמדה ממנה אסתי כותבת היא של עובדת-קבלן שעשתה את העבודה שעובדים וותיקים התבטלו ממנה במשרד הקליטה, ולא של המעסיק], נטולי מוטיבציה ומוציאים לכל השאר את המוטיבציה, ועובדים אולי שעתיים ביום.
    הדעה השלילית הרווחת בישראל על 'קביעות' וכפועל יוצא ממנה על איגודים – היא תוצר של הצטלבות התעמולה הנאו-ליברלית (שיש לה כאן חלק לא קטן, כמובן), עם אינסוף הידע האנקדוטלי שכל אחד מאיתנו נחשף לקצת ממנו, הן כלקוח של שרותי הממשלה והן כמכר של עובדי ממשלה – על הבטלה של חלק מהעובדים הוותיקים.
    נכון, הרבה מגזימים וטוענים שכולם כאלה, אבל גם מי שאומר שמדובר "בעובד אחד לא ראוי" תוקע את הראש בחול. התופעה, לצערנו, נרחבת.

    צריך להחזיר את מוסד ה'קביעות' למשמעותו המקורית: פיטורים בהליך מוסדר עם עילה מוכחת בלבד.
    גם על ארגוני עובדים להגביל את שימושם בזכות הווטו שלהם ובאיומים, אולי לשנות את ההליך ליותר משפטי ופחות פוליטי (אני לא מאמין שאני אומר את זה) – כי המציאות של ה'קביעות' היום (בפלח שוק העבודה הקטן וההולך ומצטמצם שבו היא קיימת) אינה חיובית.

    בכל מקרה, מי שחושב שהקביעות יכולה לשמש אלמנט מרכזי ביחסי העבודה בעתיד, חובת ההוכחה במידה שווה עליו כמו על אסתי, כי כבר לא מדובר על מציאות קיימת, אלא על עבר שחלף ברובו, שצריך להציע איך להחזירו למימוש במציאות החדשה הקיימת, ולא מספיק פשוט לצעוק "ככה תמיד היה, ככה צריך להיות". דנמרק לא עברה ל-flexicurity מחוסר מחויבות לערכים סוציאל-דמוקרטיים, אני מבטיח לכם.

  19. איתי הגיב:

    בהמשך לדבריו של יוני ובלי קשר לשאלת הקביעות,

    יש לי תחושה מעציבה שחלק מ"מדורת השבט" שהתגבשה סביב אתר עבודה שחורה לא מרשה לעצמו להבחין בין מצב של מחלוקת עם אדם/ארגון ב-90% מסוגיות הליבה ובין מחלוקת ב-5-10%.

    זה בדיוק מה שגורם לאנשים להתרחק מהמקום הזה (או כמו שאמרה פעם מתמודדת אחרת, מקורבת ליחימוביץ' – "אתר של נודניקים").

    דבר שני, כל אחד פה צריך לשאול את עצמו האם הוא מצוי באותו מיקום על הסקאלה בין סלחנות לטהרנות ביחס למי שבמחנה שלו ולמי שבמחנות אחרים. לי זה בלט מאוד ביחס של אנשים פה ליחימוביץ' ולפרץ.

  20. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) הגיב:

    נראה לי שאולי התערבבו פה כמה דברים, שכולם חשובים לדיון.
    מכיוון שאחוז העובדים המאורגנים יורד בהתמדה אז ברור שהרבה זכוית נשחקו מזמן ופחות ופחות עובדים נהנים מהן. קביעות היא רק דוגמה אחת.
    מבחינתי הדיון בשאלה צריך להיות פתוח וגמיש,
    אבל-
    -השאלה היא באיזו שפה הדיון הזה מתקיים. אם הוא מתקיים בשפה הניאו-ליבראלית, למשל מתבסס על נימוקים כמו "גמישות ניהולית", זו בעיני בעייה.
    -האם הדיון מתקיים לגופו או לגופו של מועמד בבחירות?
    מצד אחד כן חשוב לדעת מהן העמדות של מועמדים בנושאים שונים. מצד שני אם הדיון גולש לגופו של אדם כחלק ממאבק נגיד מחנאי, אז הוא מעניין רק את הבוחרים, ואני לא חלק מהקבוצה הזאת על כל מחנותיה, ועדיין נראה לי שעיקר הדיון כאן הוא בכל זאת יותר ענייני מאישי.
    -איך מנהלים את הדיון בזמן מערכת בחירות, כשבכל הכבוד, המערכה היא מול הליביבימניה ולא בין פלוני לאלמוני במפלגת העבודה, עם כל החשיבות של בחירות פנימיות דמוקרטיות?. לקסי לדעתי צודק כשהוא מזכיר כאן את ההקשר הרחב ומציע לא לשחק לידיים הלא נכונות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: