תגמול דיפרנציאלי למורים – מה עובד ומה לא?

ב"ידיעות אחרונות" של סוף השבוע מבשרת הכתבת תמר טרבלסי חדד כי משרד החינוך קבע את הנוסחה שתאפשר להעניק למורים בתיכונים נבחרים בונוס שנתי שערכו עד 8000 ש"ח. מה ידוע מהניסיון בעולם על תוכניות כאלה? 

עיקרי התוכנית של משרד החינוך (על פי "ידיעות אחרונות"): בניגוד לתוכניות המבוססות על דיפרנציאציה בין המורים בתוך בית הספר, בתוכנית זו כל המורים בבית הספר הנבחר יזכו בבונוס, במטרה לקדם סולידריות ושיתוף פעולה במקום תחרות בין עובדי המוסד. הנוסחה שגובשה במשרד החינוך מורכבת מ-50% "הישגים לימודיים" כמו אחוז זכאות לבגרות, תעודות בגרות "איכותיות" ואחוז הבוגרים המצטיינים, ו-50% "הישגים חברתיים" כגון גיוס לצבא, שילוב תלמידי חינוך מיוחד ומניעת נשירה.

בניסיון לנבא את סיכויי ההצלחה של התוכנית החדשה ניסינו להיעזר במידע שנאסף בעולם אודות תמריצים מבוססי-תפוקות למורים, ופנינו להרצאה מאירת עיניים שנשא בועדת החינוך של הכנסת פרופ' דן אריאלי לפני מספר חודשים (ההרצאה במלואה והדיון שבעקבותיה כאן)

הנה רק כמה ציטוטי מפתח מדבריו של פרופ' אריאלי (מומלץ לקרוא את הטקסט המלא)

"כשחושבים על תמריצים… יש תמריץ להביא אנשים לעבודה, ויש תמריצים לגרום לאנשים שכבר הם בעבודה, שיעבדו בדרך שבה אנחנו רוצים שיעבדו. זה בעצם שני דברים שונים… כאשר תמרוץ לפי ביצוע, בדרך כלל חושבים עליו לא בשביל להביא מישהו לעבודה, ולא בשביל לשמור עליו, אלא פשוט בשביל לדאוג שהם יעשו את מה שאנחנו רוצים. ובעצם, כשחושבים על זה, זה אומר שהאנשים, בתור סוכנים, לא רוצים לעשות משהו שאנחנו בתור המעסיקים שלהם רוצים, ולכן אנחנו נסדר להם את הגבינה, את התמרוצים, בדרך הנכונה, וככה כשהם ירוצו אחרי התמרוצים הם יעשו מה שאנחנו רוצים. זה בעצם אומר שבן האדם שעובד, במקרה הזה המורה, לא כל כך רוצה ללמד, או לא רוצה ללמד במידה הנכונה, ולכן אנחנו נארגן להם את הדברים, ככה שהם תחת מרדף הכסף, יעשו מה שאנחנו בעצם רוצים. ועכשיו השאלה היא האם זה אפשרי ותחת איזה תנאים."

 

"אנחנו רואים שכשאנחנו לא נותנים לאנשים כסף, אנשים עובדים קשה, עוזרים לאנשים אחרים. כשמזכירים כסף באופן ספציפי – המוטיבציה יורדת. למה? כי המוטיבציה הזאת בעצם היא לא מצטברת. זה לא שאנשים אומרים אני יכול לעבוד ולקבל כסף. אני גם יכול להרגיש שאני עושה את זה מתוך טובה אישית, וגם לקבל שלושה שקלים. לא. אנשים עוברים עכשיו מהתחום של יחסים חברתיים ליחסי עבודה, הם אומרים – "אני לא עובד בשביל שלושה שקלים". כשנותנים להם הרבה מאד כסף – אפשר פתאום שהם יעבדו שוב. אבל מה שקורה, שבסכומים קטנים הרבה פעמים יש מה שנקרא באנגלית – crowding out, ודווקא המוטיבציה יורדת."

 

[על NO CHILD LEFT BEHIND האמריקאית] "יש לנו עכשיו 10 שנים של כישלונות של המערכת הזאת. אז לא צריך להתחיל מחדש. וקרו שם הרבה דברים. אחד מהם זה שהמורים פתאום התחילו לחשוב על סכומים קטנים של כסף במקום על הוראה. הדבר השני זה שמנהלי בתי ספר ואזורי התחילו לתחמן את המערכת."

 

"בארצות הברית התכנית היחידה בינתיים שאנחנו רואים שעוזרת בחינת תגמול דיפרנציאלי, זה לשלם למורים טובים ללמד את המורים הפחות טובים…

אני חושב שדווקא רעיון שכל מנהל מזהה את המורים הטובים, ואומר להם – אני לא יודע מה אתם עושים בדיוק, אבל אתם איך שהוא הבנתם איך ללמד טוב. וזה לא יהיה חוזה ספציפי וזה יכול להיות דברים אחרים, ואני רוצה שאתם תנסו לעזור למורים הפחות טובים. זה בעצם שיטה שמהבחינה של למידה יכולה לעזור הרבה יותר."

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: