כשלי החינוך הישראלי – כמה זה עולה לנו?

החינוך הישראלי מידרדר ללא הרף, והדבר לא ישתנה גם אם תהיה עלייה מסויימת בבחינות פיז"ה שיתפרסמו בדצמבר. הכשלים הללו באים לביטוי בכל סקירה בינלאומית שמתפרסמת מעת לעת.

מאת: אברהם פרנק

"ספירת המלאי" המקומית מראה כך:

השתעבדות לבחינות. מערכת החינוך תחת שרביטו של גדעון סער קבעה אסטרטגיה מכוונת של "תפוקות מדידות", וזו מחייבת בחינות חוזרות ונשנות בכל הגילאים. לאחר שהתברר למשרד החינוך שגדש את הסאה, הוא פרסם בחוזר מנכ"ל האחרון הנחיות לבחון פחות את תלמידי הכיתות הצעירות. לא נאמר שתהיה הפחתה בבחינות הארציות של משרד החינוך, אבל בתי-הספר התבקשו, משהו הזוי לגמרי, לבצע פחות בחינות פנימיות לקראת הבחינות החיצוניות. בשורה התחתונה, לא היו כל פריצות דרך בעקבות האסטרטגיה המודדת, אבל בתי-הספר איבדו את עצמאותם במידה שיהיה קשה לשקם.

התאמת החינוך למאה ה-21. במינוח הזה משתמש משרד החינוך לומר לנו שהוא מתעדכן. לאמיתו של דבר, מדובר בהשקעה של מיליארדי ₪ לצורך הכנסת טכנולוגיה לכיתות, טכנולוגיה שלא ברורים יעדיה ומה ייעשה בה. לעומת זאת, אין כל אסטרטגיה לגבי טיפוח "לומד עצמאי", החיוני כל-כך בשנת 2012. התלמיד הישראלי הוא תלותי, ואפילו את ספרי הלימוד שלו הוא מתקשה להבין בשל רמה לשונית בלתי-מספקת.

חוויה לימודית. הלמידה לקראת בחינות מחייבת שיעורים פרונטאליים של "העברת חומר", שמכחידה את העניין של המורים והתלמידים בנעשה בשיעורים. בית-הספר עוסק בעיקר במידע, שהתלמידים יכולים למצוא בעצמם ללא קושי באינטרנט אם רק ינחו אותם. האפשרות שהם יפתחו סקרנות וחדוות למידה באמצעות בחירת תחומי העניין שלהם, כמעט שאינה עומדת על הפרק.

חינוך ציבורי ופרטי. ממצאים מן התקופה האחרונה מצביעים על זיקה הולכת ומתחזקת לכיוון החינוך הפרטי. במקביל נפתחים אזורי הרישום, והתחרות בין בתי-הספר גדלה. גם הפסיקה של בית המשפט העליון בעניין פרסום תוצאות המיצ"ב הבית-ספריות, מצרפת את בתי-הספר היסודיים וחטיבות הביניים ל"טבלאות הליגה" שקיימות מכבר לגבי תוצאות הבגרויות. מי ביקש חינוך של שוק ולא קיבל?

זיקה לדמוקרטיה. סקרים מראים שהיא בירידה, ושר החינוך אינו טורח כלל להזדעזע ממקרי הלינץ' שאירעו לאחרונה או מגברת צעירה שהצטלמה ב"סאפארי" עם פליטים אפריקניים –  ולהגיב עליהם בנחישות. גם הביקורת המוטחת כלפיו בסעיף זה כאן משחקת ודאי לטובתו, כשיציג אותה כקרדיט שצבר כלפי תומכיו מן הימין הקיצוני.

עכשיו אל הכסף. הכשלים החמורים שפורטו כרוכים בכספים גדולים. כתב החינוך של דהמרקר,ליאור דטל, מביא בכתבה מ-27 באוגוסט 2012 את נתוני התקציב של מערכת החינוך מן השנים האחרונות: 2007 – 27.9 מיליארד ₪; 2008 – 29.5; 2009 (כאן נכנס השר לתפקיד) – 32.4; 2010 – 34.5; 2011 – 37.1; 2012 – 38.5; 2013 (משוער) – 41 מיליארד ₪. משנת 2008, שבה לא היה עדיין סער בתפקיד, ועד 2013 נוספו למשרד החינוך 12-11 מיליארד ₪. חלק הארי מאלה יוצא על תוספת שכר למורים בתוכניות "אופק חדש", "עוז לתמורה" ולחינוך חינם בגן, אבל חלקים אחרים – מיליארדי ₪ "חופשיים" – מממנים את הכשלים הגדולים, כולל הכנה לבחינות ורכישת טכנולוגיות שבתוך זמן קצר יאבדו את תוקפן.

אין אפשרות לסיים סקירה עגומה זאת מבלי לציין, שכל זה נתון בידיים של אדם אחד, שר החינוך. בישראל אין גוף מקצועי רשמי לבניית אסטרטגיה חינוכית לטווחים בינוניים וארוכים. כל שר חינוך קובע את סדר היום של המשרד כולו, מציב את אנשיו וכולם "מתיישרים". בשנים בהן מכהן השר סער הפך הדבר לקריטי במיוחד, כיוון שמגמות החינוך משתנות מהר. השר שנכנס ב-2009 נצמד אל הקונספט האמריקני, בשלב שבו ארצות הברית כבר החלה להיפרד ממנו. אין לנו השהות לעשות ניסויים על מערכת החינוך. היא כושלת ויקרה, ועלינו למהר ולשנות את יעדיהם של תקציביה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: